קורות חיים
מיכל מראל, בתם של פורים ויוסף חיים, נולדה בי"ד בכסלו תשכ"ג (11.12.1962) בקובה, אזרבייג'אן. אחות לאנטולי, גולנז, יאשה ואיפרוד.
גדלה והתחנכה בעיר קובה. למדה בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר מגוריה. ילדה טובת לב, בעלת חוש הומור וחיוך תמים, שאהבה לשיר בקול ערב בפני קרוביה. בשעות הפנאי אהבה לתפור ועם הזמן שכללה את מיומנויות התפירה שלה.
בת מסורה להוריה ואחות תומכת ואוהבת לאחיה ואחיותיה. הייתה קשורה במיוחד לסבתה תהילו, שלימים הרבתה לספר עליה לילדיה.
בשנת 1980, כשהייתה בת שמונה עשרה, נישאה לאבשלום זרבאילוב ובמהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים – דניאל, מרים ורמי. המשפחה התגוררה בקווקז.
בשנת 1991 עלתה עם בני משפחתה לישראל. המשפחה השתקעה בעיר אופקים, שם גם נולדה הילדה הרביעית במשפחה, איריס. מיכל הייתה אם ורעיה מסורה שגידלה את ילדיה בחום ובאהבה ולא החסירה מהם דבר. סיפרה בתה מרים: "עבורי היא הייתה אמא-חברה, אוזן קשבת, היועצת הכי טובה", והוסיפה הבת איריס: "גידלה אותנו ללא מחסור. אם היה צריך הייתה מוציאה מהפה שלה כדי לתת לנו!"
בארץ עבדה שנים רבות במפעלים לייצור מזון, עבודה קשה ושוחקת במשמרות ארוכות שנמשכו לעיתים 12 שעות ביום. מיכל בלטה כעובדת חרוצה ומוערכת. סיפר רמי בנה: "גדלנו בבית צנוע. אמא עבדה המון שעות ביום, במשכורות מינימום, אבל במוסר עבודה גבוה מאוד. תמיד לפני שיצאה הכינה לנו אוכל ודאגה שהבית יתפקד. היא נתנה מעצמה הכול, הקריבה את החיים שלה כדי שלנו לא יחסר".
משבגרו ילדיה והקימו משפחות, החלה לדאוג לעצמה ולפצות על השנים שבהן ויתרה על רצונותיה למען המשפחה.
בשנת 2022 עשתה הסבה מקצועית והחלה לעבוד כסייעת במעונות מתנ"ס אופקים. מיכל הייתה מטפלת אהובה שנתנה את כל כולה לפעוטות והתייחסה אליהם כאילו היו נכדיה, והם מצידם קראו לה "סבתא". העבודה עם ילדים מילאה אותה סיפוק רב והיא הרגישה שמצאה את מקומה. היא למדה שירי ילדים ומשחקים ואף חלמה לפתוח גנון משלה.
מיכל הייתה סבתא מסורה ואוהבת שעזרה רבות בגידול נכדיה והרבתה לבלות איתם. סיפרה בתה מרים: "כמה רצית שיהיה טוב לכולנו וכמה אהבת את כל הנכדים שלך מעומק ליבך". כל בני המשפחה נהנו מבישוליה, במיוחד נכדיה שקראו לה "הסבתא של הממולאים".
בשעות הפנאי אהבה לטייל בארץ ובחו"ל. אסתטיקה הייתה חשובה לה, והיא הקפידה לשמור על מראה צעיר ומטופח.
אישה רחבת לב, צנועה, שוחרת שלום ונעימת הליכות. למרות הקשיים, הכירה תודה על כל הטוב, הייתה מלאת שמחת חיים, וחיוך תמידי היה נסוך על פניה. סיפר רמי בנה: "היא הייתה כל כך יפה, מבחוץ ומבפנים. אישה שהסתפקה במועט ושמחה בחלקה, גם כשהחיים לא היו קלים". סיפרה איריס בתה: "אישה עם לב טהור ונקי, אישה שתמיד חייכה ואהבה את כולם... אישה תמימה שראתה הכול בעיניים טובות".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.
בבוקר זה החלה מלחמה.
בתחילת המתקפה הגיעו לעיר שדרות כמה עשרות מחבלים. הם רצחו עשרות אזרחים ברחובות ובחצרות הבתים, כן ניסו להשתלט על תחנת המשטרה שם נפלו שוטרים רבים.
באותו יום הצטרפה מיכל לקבוצת גמלאים שיצאה לטיול בים המלח, קבוצה של תושבי אופקים, נתיבות והאזור שנהגו לטייל יחד בשבתות. אחרי שאספו נוסעים בנתיבות ובאופקים הגיעו לשדרות סמוך לספרייה, שם המיניבוס נעצר בשל שני תקרים בגלגלים והנהג ירד לתקנם. הגמלאים המתינו בצד הדרך וכאשר נשמעו אזעקות ניסו לתפוס מחסה במיגונית סמוכה אך זו הייתה נעולה.
בשעה 06:57 איריס התקשרה אל אמה שסיפרה לה כי היא נמצאת בשדרות והמיגונית אינה נפתחת. כעבור זמן, הגיעו למקום מחבלים ופתחו בירי לכל עבר. הגמלאים ניסו לתפוס מחסה ברגע שראו מחבלים, אך לא הספיקו. כל שלושה-עשר חברי הקבוצה ובהם מיכל נהרגו במקום.
היא הוגדרה נעדרת, וכעבור שישה ימים קיבלה משפחתה את הבשורה הקשה.
מיכל מראל זרבאילוב נרצחה על ידי מחבלים בשדרות בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 60. הובאה למנוחות בבית העלמין באופקים. הותירה אחריה בעל, שני בנים ושתי בנות, נכדים, שתי אחיות ושני אחים.
על מצבתה כתבו אוהביה: "אמא יקרה, מסירותך ואהבתך יאירו דרכנו. היית אמא, אישה, סבתא, אחות ודודה נהדרת. מלאה בנתינה, חרוצה, עם חיוך מיוחד ותמים. לא החסרת מאיתנו דבר. תודה על מה שהיית עבורנו, נזכור אותך לעד".
מרים בתה כתבה: "אני עדיין לא מעכלת את האובדן הנורא. חרב עלי עולמי. העובדה שאין לי אמא לא נתפסת. ככל שהזמן עובר, הלב יותר שורף".
כתבה בתה איריס: "אמא שלי, כמה תהיי חסרה לנו. אני לא מאמינה שככה אנחנו נפרדים ממך. אלוהים כנראה אהב אותך, את הפרח הכי יפה בגינה שלו, וקטף אותך בטרם עת. תשמרי עלינו מלמעלה. את מלאך, את טהורה וצדיקה".