יעקב מורטוב ז"ל

קורות חיים

יעקב, בנם של אינסה ואיגור, נולד ביום ב' בסיוון תשי"ז, (01.06.1957) ברוסיה.

יעקב גדל והתחנך בעיר רוסטוב על-הדון שבדרום-מערב רוסיה. בגיל עשר עבר עם משפחתו לצפון ברית המועצות, ליד הגבול עם פינלנד, ויעקב זכה לראות את זוהר הקוטב. בשל מזג האוויר הקיצוני, שהגיע עד קרוב למינוס 70 מעלות, נשארו לגור שם רק ארבע שנים.

כשהיה בן 14 חזרה המשפחה לעיר הולדתו ושם למד עד לסיום התיכון.

בשנת 1973, לפני גיוסו לצבא, החליט לרכוש מקצוע ולמד מכונאות רכב, למרות שחלומו הגדול היה להיות כלכלן.

בשנת 1976 התגייס לצבא האדום ושירת בחיל ההנדסה בעיר חרקוב שבאוקראינה, שירותו נמשך שנתיים.

בתום השירות הצבאי חזר לרוסטוב על-הדון ולמד במשך שבע שנים כלכלה עד שהוסמך לדוקטורט במקצוע. התחום התאים מאוד לכישוריו ויעקב נחל הצלחה רבה.

בשנת 1981, במקביל ללימודיו האקדמיים, הכיר בת זוג והתחתן.

הוא עבד במפעל "ג.פ.ז. 10" כמכונאי, שם תחזק את כלי הרכב שנעו בשטחו הגדול של המפעל.

בני הזוג הקימו משפחה ונולדו להם שני בנים - אלכסיי ומיכאל. יעקב היה אבא אהוב, מסור מאוד לילדיו ודאג לכל צורכי משפחתו.

בשנת 1996, כשעדיין עבד במפעל ברוסיה, עלו לארץ אשתו ושני ילדיו והתיישבו באופקים. הם החלו להתאקלם בארץ, ושנה לאחר מכן עלה יעקב בעקבותיהם, למד עברית באולפן לעולים חדשים ועבד בעבודות מזדמנות. בינתיים נולד לבני הזוג בנם השלישי, יעקב.

בשנים האחרונות התדרדרה בריאותו של יעקב והוא הפך לנכה. לאחר זמן מה חיפש תעסוקה שתתאים למצבו הרפואי. משנת 2020 עבד בהרכבת מעגלים אלקטרוניים במרכז התעסוקתי-שיקומי "בית היוצר" של מרכז "עדי נגב – נחלת ערן".

למרות מוגבלותו היה פעיל ועצמאי ונהנה לצאת לטיולים ברחבי הארץ עם חבריו הגמלאים מאזור הדרום, רובם יוצאי ברית המועצות. כמעט בכל שבת נסע איתם לטיול מאורגן. יחד שכרו מיניבוס קטן ויצאו לדרך.

ביום שבת, בכ"ב בתשרי, חג שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, ועל מבלים במסיבות טבע באזור רעים ונירים. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

יעקב היה בדרכו ל"יום כיף" בים המלח עם קבוצת הגמלאים. האוטובוס אסף מטיילים מנתיבות ומאופקים והמשיך לעבר העיר שדרות כדי לאסוף מטיילים נוספים. בכניסה לשדרות נאלץ הנהג לעצור בשל תקר בגלגל. יעקב ושאר הנוסעים ירדו מהאוטובוס והמתינו.

לאחר מספר דקות החלו אזעקות. חברי הקבוצה ניסו להיכנס ל"מיגונית החכמה" שהייתה בתחנת האוטובוס אך היא נשארה נעולה, והם נשארו חשופים לירי הרקטות. שני טנדרים לבנים של מחבלים עברו שם, זיהו את הקבוצה וירו בהם למוות.

ביום זה נרצחו בשדרות למעלה מחמישים תושבי העיר, אזרחים ושוטרים.

יעקב מורטוב נרצח על ידי מחבלים בשדרות בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) והוא בן שישים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באופקים. הותיר אחריו אישה, שלושה בנים, נכדים ואחים.

על מצבתו כתבו אוהביו, ברוסית: "ברגע של רעידת אדמה רוחנית, כשהעולם סביבך קורס, אתה לא צריך למהר וליילל, אלא לקפוא, להשתתק ולהפוך לאבן." (מתוך ספרו של בוריס אקונין, "הבור").

מנהליו של יעקב כתבו: "יעקב היה אדם שקט וצנוע. היה עובד מקצועי ועשה את עבודתו על הצד הטוב ביותר. חברותי ונעים הליכות. זוהי אבדה גדולה ל'בית היוצר' ול'עדי נגב – נחלת ערן'. ליבנו עם הבנים ועם כל המשפחה. יהי זכרו ברוך וכל מעשיו השראה לדורות הבאים."