מישל ניסנבאום ז"ל

קורות חיים

מישל, בנם של סולמירה ויוסף, נולד ביום ד' באב תשכ"ד (13.07.1964) בריו דה ז'ניירו שבברזיל. בן זקונים במשפחה, אח קטן למרי.

מישל גדל בריו דה ז'ניירו עד שהיה בן 12, אז עלה ארצה לבדו, חי ולמד בכפר הילדים והנוער "ויצו קנדה הדסים", השוכן ממזרח לנתניה.

ב-1982 התגייס לצה"ל ושירת בחיל האוויר. אחרי השירות הסדיר המשיך לשרת בקבע במשך שש שנים.

ב-1986, כשהיה בן 22, התחתן עם מריאלה, ויחד הביאו לעולם שתי בנות – חן ומיכל. מישל היה אב גאה, אוהב ומסור למשפחתו.

לאחר מספר שנות נישואים, מישל ומריאלה התגרשו והוא עבר להתגורר בנגב המערבי. תחילה גר בקיבוץ כיסופים, הסמוך לחלקה הדרומי של גדר הגבול עם רצועת עזה, משם עבר לקיבוץ עין השלושה הסמוך, וב-2015 השתקע בעיר שדרות.

מישל היה בעל עסק עצמאי בתחום המחשבים. לקוחותיו הרבים העידו על מקצועיותו הרבה ועל יחסי האנוש המעולים שלו, שהפכו אותו לדמות מוכרת ואהובה באזור.

אחרי שעות העבודה, התנדב במשמר הגבול ובמד"א, שם שימש כחובש וכנהג אמבולנס. ההתנדבות הייתה משמעותית מאוד עבורו, הוא חזר ממשמרותיו בתחושת סיפוק אדירה ותמיד שאף להמשיך ללמוד, להתמקצע ולהתקדם.

חבריו סיפרו שהיה בו רצון אינסופי לעזור ולסייע לכל אדם, בכל עת ובכל דרך אפשרית, וכי עשה זאת בצניעות, בענווה, עם שקט פנימי גדול ועם חיוך רחב על פניו.

כשהיה בן חמישים, פצח בקריירה נוספת והחל לעבוד כמדריך ב"שביל הסלט" בתלמי יוסף. הוא הדריך קבוצות בשלוש שפות – עברית, ספרדית ופורטוגזית. מנהלו סיפר: "הוא עשה את זה באהבה גדולה, הוא פשוט בן אדם שאוהב אנשים, ולכן הוא בא והתחבר למטיילים השונים".

ב-2022 החליט לשלב בין אהבתו לאנשים לאהבתו לאדמת ארץ ישראל ולנופיה, ונרשם לקורס מורי דרך.

הוא אהב לטייל ברחבי הארץ, נהג לצאת לטיולי ג'יפים והשלים מקטעים רבים מ"שביל ישראל". עוד אהב לבלות באירועי מוזיקה ובהופעות חיות, ובעיקר אהב קפה – בכל רגע נתון אפשר היה למצוא אותו כשכוס קפה בידו.

כשהפך לסבא, לא היה מאושר ממנו. הוא היה סבא חם ואוהב, מעורה ומעורב בחיי נכדיו ואהב אותם יותר מכול.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

מישל התעורר בביתו שבשדרות בעקבות האזעקות. בתו מיכל ביקשה ממנו לאסוף את נכדתו מיקה בת הארבע וחצי, לאחר שבילתה את סוף השבוע עם אביה, קצין בקבע, במחנה רעים שבו שוכנת אוגדת עזה. הוא יצא לדרך דקות ספורות לפני 7:00 בבוקר, מבלי לדעת כי מחבלי חמאס חדרו לאזור. בדרך, חלף על פניו טנדר עמוס מחבלים שירו לכיוונו ופגעו ברכבו, אך מישל לא נפגע.

בצומת מפלסים פגש מבלים שנמלטו מפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", שנערך סמוך לקיבוץ רעים. הם הזהירו אותו ממארב מחבלים בכיוון שאליו הוא נוסע, אך הוא החליט להמשיך בנסיעה למרות אזהרותיהם. רגע לפני שיצא שוב לדרך, הנחה אותם היכן להסתתר ובכך הציל את חייהם.

לא רחוק משם, סמוך לאנדרטת "חץ שחור", נתקל בחוליית מחבלים. מישל לחם בהם עם נשקו האישי, אך הם היו רבים ממנו. כשהתקשרה המשפחה בשעה 7:20, ענה לטלפון של מישל מחבל חמאס.

במשך שבועות ארוכים הייתה המשפחה בחוסר וודאות. הסברה הייתה כי מישל נחטף לרצועת עזה, אך רק באפריל 2024 התקבל מידע ודאי שאישר כי הוא אכן חטוף.

ב-24.5.2024, חולץ מישל במבצע צבאי כשהוא אינו בין החיים. יחד איתו, חולצו במבצע שני חטופים נוספים שנרצחו על ידי מחבלי החמאס - אוריון הרננדס וחנן יבלונקה.

מישל ניסנבאום נרצח ונחטף על ידי מחבלי החמאס ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בן 59 היה בהירצחו. הובא למנוחות ביום י"ח באייר תשפ"ד (26.5.2024) בבית העלמין "גבעת ציון" באשקלון. הותיר אחריו שתי בנות, נכדים ונכדות, ואחות.

על מצבתו חקקו אוהביו דברי זיכרון, בהם המשפט: "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר" (מתוך השיר: "לאן, לאן, לאן", מילים: שלמה ארצי).

בתו הבכורה, חן, ספדה לו: "הילדים יגדלו ויזכרו איזה סבא גיבור אתה. זה שלא פחד ממחבלים והציל אנשים בדרך, ובזכותך הם חיים כאן איתנו... מבטיחה להנחיל בהם את אהבת הארץ שהייתה בך. אהבת האדמה, ערך הרעות והחברות שהיו בולטים אצלך. אני אוהבת אותך ונורא מתגעגעת. תנוח, עכשיו אתה בבית".

אחייניתו, איילה, ספדה: "היית עבורי כמו אח גדול, גם לילדים שלי. היית דמות כל כך משמעותית... כבר לא תהיה הראשון שמברך אותי ביום ההולדת שלי, כבר לא תשאל בשבועות איפה הבשר, כבר לא תבוא לבריכה עם ג'ינס ונעליים. כשהייתי במשבר בחיים היית איתי בכל רגע... אני אוהבת אותך".

משרד התיירות העניק למשפחתו של מישל את תעודת ההסמכה בקורס מורי הדרך שעבר.

מישל מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי לעובדי ומתנדבי מד"א שנפלו במלחמה.

הוא מונצח באנדרטה בתחנת המשטרה בשדרות, והוקמה לזכרו אנדרטה בכניסה לאתר "חץ שחור".

לזכרו של מישל הוקדש הספר "התעוררתי ב-6:29", שנכתב על ידי ד"ר ג'וליה צ'ייטין, ד"ר שרון שטיינברג, אלעד אבלגון וד"ר שושנה שטיינברג. מישל היה בין המרואיינים למחקר שעליו התבסס הספר, העוסק בהשלכות הפסיכולוגיות-חברתיות של המגורים באזורים הסמוכים לגדר הרצועה.