אלבום תמונות
כל אחד מאיתנו היה איש פרטי, אלמוני. היינו ככל העם, היינו ככל הברואים, היינו ככל הבריות.
מחד, היינו ככל משפחות האדמה ומאידך, היה לנו הייחוד והיחד - היינו משפחת חזן, משפחה קטנה מיוחדת צנועה ו...שמחה. עד אותו יום נורא מכל הימים שבו בחר בנו הגורל להצטרף אל משפחת השכול. אנחנו משפחה אחת בתוך ציבור המשפחות השכולות. הצטרפנו אל משפחת השכול לא מתוך בחירה חופשית, לא מתוך רצון, אלא בזכות הפרח היפה שטיפחנו בגן הפרטי שלנו. היה לנו פרח ייחודי, פרח מיוחד. הפרח שלנו צמח בגן קטן, גן פרטי, הגן שבו אבא ואימא אוהבים, מחבקים, מפנקים ומטפחים. בגן הזה עוד ארבעה פרחים, לכל אחד צבעי וגוונים משלו. והנה ממש יום אחד כרעם ביום בהיר נקטף הפרח והועתק מקומו אל גן אחר, גן עדן - הגן של אלוהים. בגן של אבא ואימא נותרו ארבעה פרחים מורכני ראש, עצובים ולפעמים כועסים, כי בגן הזה חסר פרח אחד יפה, פרח ססגוני, הפרח המוגן. לימדונו, כי אסור לקטוף את פרחי הגן אז איך יכול להיות שנקטף הפרח שלנו? אנחנו שבגן שלנו חסר הפרח המיוחד שכולנו כל כך אהבנו מבקשים שבגן החדש, הגן של אלוהים ימשיך הפרח שלנו להיות מיוחד ומטופח, כי לימדונו שאלוהים שומר על פרחי הגן.
בקשה אחת לנו, הפרחים שנותרו בגן, ממך אלוהים:
שמור על האח שלנו, על הפרח שלנו ועל הפרחים היפים שבכל גן.
אנא, ריבונו של עולם, אל תצרף פרחים נוספים לגן שלך, השאר אותם כאן.