אלבום תמונות
דודו, בננו, היקר,
אני כותב אליך אחרי עשר שנים עצובות כל כך. אני אבא כותב אליך. אימא כאן לצידי מצטרפת אל המכתב הזה. הדף ספוג דמעות, עצב, כאב, סבל ובעיקר געגועים חזקים.
דודו יקר,
איננו יודעים איפה אתה נמצא עכשיו ולעולם לא נדע, כנראה.
רצינו שתדע, שאנחנו, הוריך - אבא ואימא, מתגעגעים אליך בכל יום, בכל שעה ובכל דקה. אתה כל כך חסר. הגורל המר גזר עלינו להיפרד ממך מוקדם מדי, לפני עשר שנים ואתה רק בן עשרים ושלוש. העצב ירד עלינו מאז שהלכת, נשארנו כאן בהרגשה של בדידות, בתחושה של חוסר גדול. גם כשנראה שהכל טוב ומושלם חסרונך מזכיר את החלל הגדול שהשארת במשפחה. הדמות שלך, דודו, הולכת איתנו לכל מקום. כשאני נמצא בבית הכנסת שבו גם אתה התפללת אתה נמצא איתי. כתבנו ספר תורה לזכרך - ספר יפה ומיוחד - כמוך, כדמותך.
מדי יום שני וחמישי, כשנפתח היכל ספרי התורה, אני רואה לנגד עיניי את דמותך. כאשר אני מביט אל ספר התורה שנכתב לזכרך אני רואה אותך. זיכרונות רבים מציפים אותי ודמעות זולגות מעיניי - אתה צעיר, צעיר מדי. דודו, עזבת את העולם הזה, פשוט הלכת, כאילו בחרת להסתלק מהעולם, שכנראה היה קטן עליך. אהבת את המרחבים, אולי שם בגן עדן יש עולם אחר, אולי טוב יותר. הלכת זך, נקי. אני מחפש דרכים לשוחח איתך, לפעמים אני עושה זאת בבית העלמין מול חלקת האדמה הקטנה שלך. אני מתגעגע לשיחות החכמות איתך, לשיחות שהיו גדושות בעיצות של אדם חכם, נבון. אינני שוכח את אחת השיחות האחרונות, שבה כאילו השארת לי צוואה, איך אפשר להשלים שאתה כל כך צעיר, השארת לי צוואה לדרך חיים. המילים עדיין מהדהדות באזניי. אמרת לי: "אבא, קח את העניינים לידיים, אתה ראש המשפחה, אתה הסמכות, פתור את הבעיות, אל תתייאש. דודו, הערצתי אותך, בני. אימא ואני שומעים עליך סיפורים מחברים וממכרים, סיפורים שדרכם אנו מכירים אותך טוב יותר לאחר מותך. אנשים מבית הכנסת מספרים שכשהתפללת בימי שישי עמדת מול היכל ספרי התורה ונראית מבקש, מתפלל. אני שואל את עצמי: מה ביקשת? למה ייחלת? האם ידעת? האם התחננת? אני יודע - אני מאמין, שאתה היוםמלאך, אחד ממלאכי השרת לקדוש ברוך הוא. גם בחייך היו לך תכונות של מלאך: חיפשת צדק, אהבת לעשות טוב, אהבת את האדם באשר הוא אדם. היית נבון, חכם, מבריק. לאחר מותך אמרו לנו, שאתה קצין המודיעין הצעיר ביותר בצה"ל, זאת ועוד על עצמך לא שמענו ממך, היית צנוע. דודו, איננו מוצאים נחמה. אנו מקווים שאתה שומר עלינו שם למעלה כמו ששאפת לשמור על כולם כאן בחייך. דודו, אחותך הבכורה דליה ביקשה שאכתוב אליך לאחר עשר שנים. לא יכולתי, היה לי קשה ועדיין קשה לי, אך הכל פרץ החוצה היום שהוא יום הפטירה של אימי, סבתך יקוט. דודו, קשה לי לכתוב, קשה לדבר אליך, קשה ההרגשה שאינך עונה לי, שאינך משיב, שאינך כאן. היד שלי פשוט רועדת. אימא מתגעגעת אליך מאוד, היא בוכה ומבטאת את געגועיה יום יום, שעה שעה אני משתדל למלא את צוואתך: אני שומר על אימא, על אחיך, על אחותך, על הנכדים שהכרת ועל הנכדים שלא זכית להכיר. כמצוותך אני לקוח סמכות ומנהל את העניינים במעט הכוחות שנותרו בי.
נשמתך עדן, דודו.
אמן ואמן
אוהבים אבא ואמא
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.