רס"ר מנשה אלמקייס ז"ל

קורות חיים

מנשה בן שמעון וחביבה נולד ביח' תמוז תשכ"ה 18.7.1965 את לימודיו היסודיים סיים בבי"ס הממ"ד הרא"ה בשדרות, את לימודיו התיכונים בבי"ס המקיף הדתי בשדרות בשנת תשמ"ג (1983). לצה"ל התגייס ב-13.11.1983 כשבראש מעיינו לתרום למדינה את המקסימום בתקופת שרותו. המידות הנעלות שאיפיינו את מנשה מאז ימי ילדותו כשמחד גיסא רוך, עדינות, שלוה ורגיעה ומאידך גיסא הנחישות וההקפדה לביצוע כל משימה שהוטלה עליו בשלמותה לפרט הזעיר והאחרון ביותר. אותן מידות הנחו אותו גם בתפקידיו הצבאיים.

בתום שרות החובה הרגיש מנשה שעדיין יש לו את היכולת להמשיך ולתרום בתפקידו כמכונאי מוטס ומתוך חלוציות כנה ואמיתית חתם מנשה על שרות קבע כשבכל מסגרת תואר מנשה ע"י חבריו ומפקדיו כחייל מסודר, דייקן, אחראי, ממושמע ומצטיין.

כא' אלול תשמ"ז 25.8.1987 נשא לאשה את מגי שאותה הכיר עוד מתקופת לימודיהם המשותפים בבי"ס היסודי והתיכון. תוך כדי שרותו הצבאי זכו לחבוק את הבן אלעד שנולד ב-1988 ואת הבת שנולדה ב-1991. היה בעל ואב למופת, אח בוגר מייעץ ומכוון, בן הדואג להוריו ומכבדם, חבר שידע בעיקר רק לעזור ולתת.

במהלך שרותו התגלה שמנשה חלה במחלת הסרטן באפריל 1992 נותח בבי"ח איכילוב להסרת הגידול, חדשים רבים וארוכים סבל מנשה ואף הטיפולים הקשים והמתישים לא התישו את רוחו וכל הבא לעודדו יצא מעודד מהחיוך שמנשה חייך. מהבטחון והאמונה שהקרין ומהסיום במלים "בע"ה, יהיה טוב". וכך שאב את כוחותיו העל אנושיים עד שזכה לראות את בנו דניאל שנולד בכ"ט אלול התשנ"ג 15.9.93 מסיבת הברית שתוכננה להחגג ברב פאר והדר באולם גדול ומפואר בשדרות הועתקה לבי"ח איכילוב כאשר על כסא הסנדקות ישב "אבי הפצועים" מר שמחה הולצברג ובאויר שמחה ועצב שמשו בערבוביה. מיד לאחר הברית מצבו של מנשה ז"ל הורע מיום ליום ב-כ"ב תשרי תשנ"ד 6.10.93 (כשבועיים לאחר ברית המילה של בנו דניאל) נפטר מנשה ז"ל ואף הרופאים והאחיות בבי"ח בכו מרה את מותו.

מנשה ז"ל הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית שבבית העלמין בשדרות.

ביום כ"ב בתשרי תשנ"ד (6.10.1993) נפל מנשה בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בשדרות. בן עשרים ושמונה היה בנופלו. השאיר אחריו אשה - מגי, שני בנים - אלעד ודניאל, בת - אוריה, הורים, שמונה אחים - ציון, אלי, נפתלי, מאיר, אילן, רונן, גבי, שרון ושלוש אחיות - רחל, יפה, וחגית. הוא קיבל תעודת הוקרה וכבוד על שירותו בקבע.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "במקצועו, מכונאי מסוקים, עבר מנשה את כל המסלול שעובר מכונאי ברמה גבוהה הראויה לציון. הוא שימש בתפקידים שונים שהעיקרי שבהם - מפקד ליין. תפקיד זה ביצע ברמה גבוהה. למרות הקושי בתפקיד תמיד חייך וידע לעודד את חבריו. כשחלה נלחם מנשה במחלה תוך תקווה ורצון להתגבר עליה. הוא ידע להמשיך ולהעניק אהבה ועידוד למשפחה למרות כאביו".

הוריו ורעייתו תרמו לזכרו ספרייה ושיעורי תורה לבית הכנסת "ברית יעקב" בשדרות.