סגן טפסר שלום צבאן ז"ל

קורות חיים

שלום צבאן, בנם של אסתר וגבריאל, נולד למשפחה ברוכת ילדים בקריית גת, ביום ד' בסיוון תשכ"ג (26.5.1963).

גדל והתחנך בקריית גת. למד בתיכון "רוגוזין" בעיר, והמשיך ללימודי תעודה במכונאות רכב ב"אורט" המקומי.

בצבא שירת כמכונאי רכב, סייע בחימוש משאיות שהובילו טנקים וכלי רכב משוריינים. בין היתר לקח חלק ב"מבצע שלום הגליל" שהחל בקיץ 1982 (לימים: "מלחמת לבנון הראשונה").

לאחר שסיים את שירותו הצבאי החל לעבוד כמכונאי רכב במוסך, ובשעות הפנאי השתתף במגוון קורסים שבמסגרתם העשיר את השכלתו הטכנית.

במקום עבודתו הכיר את סיגל, מזכירה במוסך, והם היו לזוג. האהבה בין השניים פרחה, והזוגיות הובילה לנישואיהם. שלום פרש את חסותו על אלון, בנה בן השנתיים של סיגל, וגידל אותו כאב. המשפחה גדלה כשבשנים הבאות נולדו לבני הזוג שני ילדים - אבירם ואופיר.

בשנת 1992 התקבל לעבודה ברשות הארצית לכבאות והצלה, השתתף בקורס כבאות, ובסיומו החל לשרת כלוחם אש בתחנה אזורית אשקלון שאחראית גם על תחנות קריית גת, שדרות וקריית מלאכי.

מצוינותו וחריצותו הובילו ליציאתו לקורס להכשרת מפקדי צוותים, לקורס קצינים ולמספר רב של הכשרות והשתלמויות לקראת הסמכה ליחידה לחילוצים מיוחדים שברשות הארצית לכבאות והצלה. בין היתר השתתף גם בהשתלמות מיוחדת שנערכה בצרפת.

במקביל לרכישת ידע מקצועי, למד שלום לתואר ראשון בפקולטה למדעי החברה והרוח שב"מכללה האקדמית תל-חי", וסיים את הלימודים בהצלחה.

עם השנים הוא התקדם בסולם הדרגות, וכשקיבל דרגת רב-רשף מונה למפקד התחנה המרחבית בקריית גת והעתיק את מקום מגוריו לשדרות.

אוהביו סיפרו שהיה מסודר ופדנט, אהב את החיים, אהב לטייל בחו"ל – טייל בכל היבשות, כתבו, והיה בחצי עולם. שלום נהנה לבלות עם משפחתו, לשמוע מוזיקה ממגוון סגנונות, ליהנות, לשמוח ולשמח. היה רודף שלום, הראשון לעזור לכולם, וכך חינך גם את ילדיו.

"בכל שבת שהיינו עם אבא", כתבו ילדיו, "תמיד היינו עושים יחד משהו כמשפחה, יוצאים, מבלים, מטיילים לים, לבריכה, לבקר משפחה רחוקה, פעילויות של ילדים ונוער ואטרקציות". והוסיפו הילדים: "כל מי שהיה מבקש ממנו עזרה, תמיד היה עוזר ותמיד היה הראשון שנותן מעצמו... היה בן אדם של שלום, במצבים של אתגרים במשפחה הוא תמיד היה מעדיף את הדרך של השלום ונמנע ומתרחק מעימותים. היה אדם של שלום, של אהבה, של בילויים ושל משפחה".

ביום שישי 6.10.2023, ערב שמחת תורה תשפ"ד, נפגשה כל המשפחה בבית הבן אבירם בבאר שבע, אחרי חודשים שלא נפגשו בהרכב המורחב. בסוף הערב המוצלח חזר שלום לביתו בשדרות עם חברתו נטלי דמידובה ובנה מארק, תושבי אוקראינה שביקרו בישראל.

למחרת, בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים – בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וזאת אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות. הם חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בטרם הצליחו כוחות הביטחון להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלו האזעקות, עלה שלום על מדים ונכנס לרכבו עם חברתו ובנה, כדי להעבירם למקום בטוח ולהמשיך לתחנת ההצלה וכיבוי האש בה עבד. בדרך, עוד בהיותם בשדרות, נורה על-ידי מחבלים שהגיעו לאזור, ונפגע בחזה, בלסת וברגליים. גם נטלי נורתה ומתה מייד, ובנה מארק נפצע בגבו מקליע.

אזרחים שעברו במקום, פינו את שלום לאמבולנס אך הוא נפטר מפצעיו. דקות לפני כן, כשהוא ירוי ומדמם הוא רק שאל על מארק הילד, רצה לדעת איפה הוא. "וזה מה שמסמל אותו", כתבו בני המשפחה, "ליבו הגדול והרחב שם את כולם לפניו".

שלום צבאן נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בעיר שדרות. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבקריית גת, והוא בן 60. הותיר שני ילדים, נכדים, אחים ואחיות.

לאחר מותו הועלה לדרגת סגן טפסר.

על מצבתו, המעוטרת בסמל הרשות לכבאות והצלה שבצדדיו המילים "לוחם אש", נכתב: "האחד היחיד והמיוחד. אוהבים ומתגעגעים בכל רגע. זכרך בליבנו לעד".