רועי משה ז"ל

קורות חיים

רועי, בנם של ניצה ובנימין משה, נולד באשקלון ביום ט' בניסן תשמ"ז (08.04.1987). הילד השלישי במשפחה, אח של מיטל, מורן, אדיר, כפיר, ליאל ומתנאל.

הוא גדל באשקלון ולמד שם בתיכון "אורט אפרידר", תלמיד מצטיין שממוצע ציוני מבחני הבגרות שלו היה 98.

לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שירת כלוחם בחטיבת גבעתי ועבר קורס קצינים, שגם אותו סיים בהצטיינות.

אחרי שחרורו, למד בישיבה בקריית מלאכי. גם שם בלט ונחשב כעילוי. בהמשך, למד הנדסאות חשמל והיה מצטיין דיקן.

בשנת 2011 הוא זומן לתעסוקה מבצעית על ידי קצינת הקישור לינור. הוא התייצב למילואים ופגש אותה, ועד מהרה השניים הכירו והפכו לזוג. הם נישאו והקימו את ביתם באשקלון. סיפרה לינור: "הוא היה הבעל הטוב ביותר בעולם שדאג לי וכיבד אותי יותר מאשר את גופו".

נולדו להם בת בשם דניאל ובן בשם הראל. לינור סיפרה שרועי "היה אבא מאוד סמכותי, אבל גם חבר של הילדים. צוחק איתם ועושה איתם פעילויות. לקח אותם לטיולים בטבע, הכין איתם פיצות ועוגיות ובישל איתם". כאדם, הוסיפה, "היה שמח כל כך, מלא בנתינה, במצוות, בכיבוד הורים. גם את ההורים שלי כיבד כמו את הוריו".

רועי, שחש שהעזרה לזולת היא ייעודו, בחר להיות לוחם אש. הוא התגייס למערך כבאות והצלה בשנת 2018 ומאז שירת במחוז דרום. ככבאי הציל אנשים רבים כאשר השתתף באירועי חילוץ, תאונות דרכים ושריפות. בזכות מקצוענותו ואישיותו הערכית הוא התקדם בתפקידיו. מפקד תחנת הכיבוי בבאר שבע, טפסר משנה משה עמר, סיפר: "היית מפקד קורס יחידת מתנדבים עצמאית, משימה מורכבת ומאתגרת שגם אותה עשית בהצטיינות כמו כל דבר שנגעת בו. חניכים שלך התאהבו בך מיד ולא הפסיקו לעוף עליך, ואתה דאגת להם כמו מפקד".

בתפקידו האחרון שימש כסגן מפקד צוות בתחנת כיבוי באר שבע. במסגרת שירותו עבר שורה של הכשרות: קורס לוחמי אש, קורס חומרים מסוכנים וקורס סמלים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.

בבוקר זה החלה מלחמה.

רועי סיים משמרת לילה בתחנת הכיבוי בבאר שבע. כששמע את האזעקות מיהר לבית הוריו שבאשקלון, שם חיכתה לו משפחתו המורחבת כדי לחגוג ביחד את החג. סמוך לצומת גבים נתקל במחבלים שירו לעברו. הוא יצא ממכוניתו ונמלט לשדה סמוך, אך המחבלים ראו אותו וירו בו מאחור. סיפרה לינור אלמנתו: "רועי נמלט לשדה באזור מושב יכיני ונורה בפלג גופו העליון. בעודו מתבוסס בדמו הוא שלף את הטלפון ושלח אליי הודעה קולית, שבה נפרד ממני ומהילדים... הוא אמר שהוא אוהב אותי, אוהב את הילדים, 'תשמרי עליהם', 'תתקדמי הלאה' ועוד דברים. בסוף ההודעה הביע את אהבתו הרבה אלי, וביקש שאמסור את אהבתו להוריו. הוא כבר היה פצוע כנראה. ידע שזה הסוף. כזה היה רועי שלי - הוא נתן לי סיומת רומנטית ואוהבת שתישאר איתי כל החיים".

במשך יומיים רועי נחשב לנעדר עד שנמצאה גופתו.

רועי משה נרצח על ידי מחבלים בדרכו לביתו באשקלון בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), בן 36 בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין "גבעת ציון" באשקלון. לאחר מותו הועלה לדרגת רס"ר במערך כיבוי אש.

רועי הותיר אחריו אישה הרה, בן ובת, הורים, שתי אחיות וארבעה אחים. כשלושה חודשים לאחר הירצחו נולדה בתו, שהוא הספיק לבחור לה את שמה: גילי.

על מצבתו כתבו אוהביו: "הִרבה בגמילות חסדים. אמר מעט ועשה הרבה. אבא, תודה על מה שהענקת לנו, לנצח תהיה עמוק בליבנו, מקור גאוותנו", והוסיפו ציטוט מתוך השיר "אחרי הנצח" (מילים: איתן דרמון): "עד אחרי הנצח / עד לפני הכול / ניפגש תראה בסוף / זמן הוא ים אך לא החוף".

כתבה רעייתו: "תודה רועי שמבין כל העולם בחרת בי להיות זו שאתה אוהב יותר מכל דבר, יותר מאת עצמך. תודה על האישה המאושרת שהייתי מיום שהכרתי אותך. לא היה חסר לי כלום. מילאת לי את כל החסר. שימחת אותי, פינקת אותי, עטפת אותי, הבנת אותי. היית גאה בי. היית החבר הכי טוב שלי בעולם. יד ימיני, חצי שלי, חלק בלתי נפרד מגופי ונשמתי... תודה על החוויות שהילדים צברו איתך... של שטח, של כיף, צחוק והנאה... נתת להם חוסן, ילדות מאושרת".

אחיו מתנאל כתב: "זה לא נתפס. שמור עלינו מלמעלה אחי. אתה הלב שלי, אני אוהב אותך ולנצח אזכור אותך גיבור ישראל".

טפסר איציק עוז, מפקד מחוז דרום של כבאות והצלה, ספד לו: "רועי הפעלתן, המסור, האמיץ, לוחם האש המצטיין והאדם בעל חוש ההומור שדאג לגבש את המשמרת, חבר אמת. אדם אינטליגנטי, מקצועי, אכפתי ושאפתן שהוביל משימות במשמרת וביצע אותן באופן יוצא דופן לחיוב... יהי זכרו נצור בליבנו לעד".

ספד לו טפסר משנה משה עמר, מפקדו הישיר: "כבר בשניות הראשונות של המפגש הראשון הבנתי שיש לי לוחם אש מהזן המשובח ביותר. בעיניי, ובעיני כל פקודיו, רועי שימש לוחם ומפקד לדוגמה ומופת. רועי, אתה הלוחם והעובד שכל מפקד רוצה וחולם שיהיה לו... אתה דוגמה ומופת מקצועית וערכית, עליך צמד המילים 'מלח הארץ'. רועי היקר, תודה על הזכות שהייתה לי להיות מפקד שלך. תודה על הזכות להכיר אותך. עכשיו תורי להצדיע לך. נוח על משכבך בשלום, גיבור".

בקבוצת "חיילים מצייצים" בפייסבוק, כתבו: "זה הסיפור על רועי. אומרים שהוא היה שאפתן, לוחם אש מסור ואמיץ. אומרים שהיה לו חוש הומור שחיבר בין כולם, תמיד דאג לאחרים וחייך... זה סיפור על רועי לוחם האש ששכב בתופת פצוע וחשב רק על אהבות חייו, דאג להן יותר מכול. רועי האמיץ, שישמור על אהוביו לנצח, מגן עדן".

בתחנת הכיבוי באר שבע, מקום עבודתו של רועי, הוקמה עמדה להנחת תפילין לעילוי נשמתו.

במסגרת הפרויקט ''לגעת באור שלהם'' של "אולפנת צביה חפץ חיים", הוקדש פרק הווידיאו "להשקיע במשפחה" לזכרו של רועי.