רפ"ק אלכסיי שמקלוב ז"ל

קורות חיים

בנם של ילנה ואיגור. נולד ביום כ"ו באלול תשמ"ט (26.9.1989) בעיר סבסטופול שבאוקראינה. אח גדול ליוליה.

ביוני 1995, כשהיה בן כחמש וחצי, עלה עם משפחתו ארצה והם התיישבו בחיפה.

אלכסיי גדל והתחנך בחיפה, למד בבית הספר היסודי "קישון" ובבית הספר העל-יסודי השש-שנתי "אליאנס".

כבר בגיל צעיר התגלה כמתאגרף מוכשר והתאמן במשך שנים בקבוצת אגרוף. בהמשך, התאהב באימוני "קרוספיט" ומאז התמיד בספורט זה. גם את הים אהב במיוחד.

ב-2007 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית. הוא שובץ לגדוד 603 והצטרף למחס"ר - מחלקת הסיור הגדודית המורכבת מהלוחמים ומהמפקדים המצטיינים בגדוד. אלכסיי היה לוחם בכל רמ"ח איבריו. מוכשר, אמיץ ומוערך. בכל מקום בו נכח הצטיין והיה מושא להערצה עבור סובביו, אך עשה הכול בשקט, בענווה, ועם חיוך תמידי על שפתיו.

גם אחרי שסיים את שירותו הצבאי, המשיך לבעור בו הרצון להגן על המדינה, והוא החליט להתגייס למשטרה ועבר גיבוש לימ"מ.

ב-29.12.2013 התגייס למשטרת ישראל ושירת ביחידת הימ"מ (היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור) של משמר הגבול כלוחם, חבלן וצנחן, ואחרי שסיים בהצלחה קורס קצינים היה למפקד צוות. הימ"מ הייתה מושא גאוותו ומרכז חייו. תמיד חזר ואמר שתפקידו הוא להילחם ולהגן על המדינה, שלעולם לא יוריד את נשקו ושדבר לא יוכל לקחת ממנו את רוח הלחימה.

השילוב הייחודי בין טוב ליבו לקשיחותו הפכו אותו ללוחם ולמפקד נערץ, ולמקצוען בצורה בלתי רגילה. תמיד פעל בהתאם לערכיו, היה קשוב לפקודיו, דאג לכל אדם שעבר בדרכו ושימש כמורה דרך לכל מכריו.

ביומנו האישי כתב: "אני נלחם את המלחמה הטובה, את הכי טובה מכולן. לא בשביל כסף, לא בשביל כבוד, בשביל שהטוב ינצח את הרע, האור את החושך. לא משנה מה ההיסטוריה תספר, אני יודע באיזה צד אני. מי היה מאחוריי, מי איתי, ובמיוחד מי מולי. אני עם אנשיי אל מול האויב, אין קשר מחייב מזה. אני רוצה את זה ככה, כמה שיותר, לנצח. זו החזית ובה אני נמדד בכל מה שאני עושה, אני לא שוכח את זה לשנייה. וזה יכול להיות קשוח, במידה ונצלול פנימה. אני מוכן. אני רגוע שם. לחימה זה הדבר היחיד שנחשב".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אלכסיי הוקפץ מביתו מיד עם תחילת המתקפה. הוא הגיע יחד עם חבריו ליחידה אל העיר שדרות, והוביל צוות פריצה שנלחם פנים אל פנים מול עשרות מחבלים שהתבצרו בתוך תחנת המשטרה העירונית. הלחימה הייתה מורכבת ונמשכה שעות ארוכות. במהלכן, נכנסו אלכסיי וצוותו שוב ושוב אל המבנה ולחמו בגבורה, כשמטרתם העליונה היא חילוץ והצלה של בני הערובה שהוחזקו על ידי המחבלים. חבריו של אלכסיי מספרים שזה היה הקרב של חייו, שהוא לחם בצורה יוצאת דופן ופעל בנחישות ובאומץ רב, עד שנפל בקרב.

רב-פקד אלכסיי שמקלוב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו הורים ואחות.

הזמר עידן עמדי, שהיה מפקדו בצבא, כתב: "גיבור ישראל. החייל הכי חזק, נחוש ולצד זה אופטימי וחייכן שזכיתי להיות חבר ומפקד שלו בשירות. כולנו למדנו ממך ומהדרך הבלתי מתפשרת שלך, להמשיך בכל הכוח תמיד, בלי פחד ובלי רחמים עצמיים. היית הגאווה שלנו כשהפכת להיות קצין בימ"מ והלכנו לישון בטוחים כשידענו שאתה על המשמר... לנצח אחי נזכור וננציח אותך. אוהבים אותך בכל ליבנו ומתגעגעים, לוחמי ומפקדי הסיור".

"אלכסיי שמקלוב הוא חבר ילדות שלי", כתב מיכאל, "היינו יחד בקבוצת האגרוף בחיפה במשך שנים רבות. לאחר שירותו הצבאי בהנדסה קרבית אלכסיי התגייס לימ"מ (הטופ) ואט אט התקדם בתפקידו עד לרמת מפקח. חבריו ליחידה העידו עליו כבחור שכולם רצו להיות לצידו בעת הקרב ומחוץ לשדה הקרב. אלכסיי נפל בקרב בשדרות לאחר שנכנס לבניין המשטרה, חילץ פצועים תחת אש וחיסל מחבלים רבים... ובעיקר השאיר חור ענק בלב שלי ושל מכריו. אלכסיי גיבור ישראל".

"אלכסיי, מאז ומעולם היית ותהיה דמות להערצה, דוגמה ומופת", כתב ודים. "חלק ממי שאני היום הוא בזכותך. תמיד הצבת לכולנו רף גבוה של ערכים, של מוסר, של כושר, של התמדה, של נחישות ושאיפה למצוינות בשילוב של צניעות – סט הערכים שלך צריך לעבור לכל מתבגר במדינת ישראל. אני זוכר שביקשת בעבר, כשישבנו ודיברנו, שאם תמות אז לספר על כמה שהיית לא טוב, כי לא נראה לך הגיוני שכל מי שנהרג הוא מלאך ותותח ונשמה טובה. חשבתי הרבה על מה היה לא טוב בך... והאמת, עם יד על הלב, הדבר היחיד שעלה לי לראש זה שהיית ממש ממש גרוע בזמנים... כדי לקבוע איתך משהו היה צריך לגזור עליך שעה אחורה וגם אז היית מאחר. אבל וואלה חוץ מזה באמת שלא מצאתי עוד תכונות רעות להגיד עליך. מצטער, פשוט היית טוב מדי בהכול. אפילו בקרב האחרון שלך לא העזת ליפול לפני שחילצתם את כל הפצועים והחללים מהמבנה הארור הזה. אלכסיי, זוכרים אותך לעד, לנצח תחיה איתנו אחי".

כתבו אנשי צוות מכון הקרוספיט שבו נהג להתאמן: "היום ביטלתי מנוי. הקשה בודדת על העכבר והוא כבר לא חלק רשמי מהמועדון. היום ביטלתי מנוי מהסיבה הכי לא נתפסת... אני כותב שורות אלו והדמעות לא מפסיקות לרדת, הראש לא מבין, הדעת לא נחה והלב כואב כואב, איך ייתכן שאפשר להכניע בן אדם כל כך גדול? איזה אדם מיוחד, איזו בשורה נוראה. אלכסיי אהב להתאמן בעיקר בבקרים. היה מגיע בשקט, נכנס, אומר תמיד שלום בסוג של הרכנת ראש וקידה שאפיינה את האופי הצנוע שלו. את כל העבודה הוא ביצע בשקט, עם חיוך על הפנים, ותמיד היה הלוחם הכי קרבי בחדר. סוף האימון, כמו טקס, היה נכנס להתקלח, מתלבש, מסתדר, אומר תודה על האימון ושוב מרכין את ראשו בביישנות וביראת כבוד. מסוג האנשים שלא הספקת להכיר אבל היה ברור כמה רב הנסתר על הגלוי. היה ברור לכולם כמה הבן אדם הזה פשוט מדהים... אז היום ביטלנו מנוי אבל אתה תהיה חלק מהמועדון לנצח... אתה תחסר לכולנו ונזכור אותך תמיד, נוח על משכבך בשלום גיבור".

מכון הקרוספיט קיים יום אימונים לזכרו, במסגרתו נאספו כספים לתרומה ל"בית השנטי", עמותה המספקת סביבה תומכת ובית חם לנוער בסיכון.

ליאור, כתבה: "אלכסיי היה אדם שחי לפי הספר. הוא ידע לעשות הכול עד הסוף וכמו שצריך. ככה הוא התנהג כחבר, כאח, כבן וכבן זוג. הוא תמיד דאג לשלום כולם לפני שדאג לעצמו. הוא תמיד אהב את כולם ודאג להראות להם את זה כמה שרק אפשר. כאחת שהכירה את אלכסיי רק כשלוש שנים מכל שנותיו, וזכתה לחיות איתו ביחד בשנה האחרונה שלו, אני גאה להגיד שהוא היה בן זוגי. אני מאושרת שזכיתי לחיות לצד בן אדם שכזה. אני מאושרת שקיבלתי לחיי מישהו שכל מה שעניין אותו זה לדאוג לשלומי, שאני שמחה, שאני לא רעבה, שנעים לי ושאני בטוב. כל יום אלכסיי דאג לגרום לי להרגיש שאני הכי חשובה מכולם. באופן אירוני הוא גרם לכולם להרגיש ככה. כי כזה הוא".

אלכסיי מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.

עמוד לזכרו נפתח באתר remember.bio. בעמוד סיפורים ותמונות מתחנות חייו השונות. עמוד נוסף לזכרו נפתח באתר memoriz.plus.