רנ"ג דניס בלנקי ז"ל

קורות חיים

בנם של נטליה ואלכסנדר. נולד ביום י"ז באייר תשל"ו (17.5.1976) ברוסיה (אז – ברית המועצות).

דניס גדל והתחנך במחוז קלינינגרד שבצפון-מערב רוסיה, תחילה בעיר בלטיסק ובהמשך בבירה קלינינגרד. ילד חייכן וסקרן, אהוב ומוקף חברים.

הוריו התגרשו כשהיה בן שמונה והקימו משפחות חדשות, וכך הפך לאח גדול לשתי אחיות תאומות, יקטרינה ודריה.

ב-1992, כשהיה בן שש-עשרה, עלה לארץ עם אביו והם התגוררו בבאר שבע. דניס למד בבית הספר התיכון המקומי וכשסיים את לימודיו התגייס לצה"ל.

לאחר שירותו הצבאי, עבד כמאבטח בעיר העתיקה בירושלים. כמו בכל תחנה בחייו, גם שם היה מוערך ואהוב ורכש חברים רבים.

זמן מה לאחר שהשתחרר, החליט להמשיך לתרום להגנת המדינה ולהצטרף לכוחות המשטרה.

ב-26.6.2002, התגייס לשירות קבע במשטרת ישראל. הוא שירת ביס"מ, יחידת הסיור המיוחדת של משטרת ישראל, והוצב בחברון. חבריו מספרים שהיה לוחם אמיץ ומוכשר ומדריך ירי מצטיין, שאהב מאוד את עבודתו ושתמיד היה אפשר לסמוך עליו.

"כולם ידעו שעל דבר אחד אין עוררין לגבי דניס, וזה שהוא היה מקצוען אמיתי", כתב אחד מחבריו לצוות. "היינו מבצעים המון פעילויות מעצרים בלילות, ולפני כל פעילות היינו עושים תדרוך מסודר...

"באחת הפעמים ראש הצוות הציג לנו את כל החומר המודיעיני והתצ"אות (תצלומי אוויר) של בית החשוד... וכשהכול הגיע לדניס הוא פתאום אמר: 'הי חברים מה זה? הבית הזה הוא בכלל אתר בנייה, הוא ריק, זו טעות... הוא לא מאוכלס באנשים... אין על הגג דודים שחורים' (בכפרים אין להם דודי שמש אלא דודים גדולים שחורים של מים).

"כולם אומרים לדניס: 'די כבר דניס הכול טוב, בוא נצא לפעילות, נביא קצת אמל"ח ועצורים'. יצאנו לפעילות ובסיום מה נראה לכם היה? דניס, שכמו שאמרתי היה מקצוען אמיתי ותותח-על, צדק בענק. הבית היה בבנייה ולא היה אף אחד בבית המדובר, חזרנו כולנו מבועסים ומבוישים ודניס היה עם החיוך הכל-כך גדול שלו ואמר לנו: 'אתם רואים? אמרתי לכם...'"

ב-2007 נשא לאישה את אולגה, וגידל כאב את בתה, נסטיה. המשפחה התגוררה במעלה אדומים, ובהמשך עברה לבאר שבע, שם נולדו לדניס ולאולגה שני ילדים נוספים – פולינה ודניאל.

אחרי מספר שנים בבאר שבע, רכשו דניס ואולגה בית באופקים ועברו לגור בעיר. דניס החליט לעבוד קרוב יותר לביתו ועבר לשרת בתחנת שדרות. הוא היה מאושר מחייו החדשים, והקרבה בין הבית למקום העבודה אפשרה לו לבלות הרבה יותר עם אשתו וילדיו.

דניס היה אבא ובעל אוהב שהתגאה במשפחתו והיווה מושא לגאוותם. אדם טוב לב, אחראי וחזק, שהשרה ביטחון ושלווה על כל סובביו. תמיד ראה דברים בצורה חיובית, חייך את חיוכו הרחב והחם ושמר על אופטימיות והומור, אך כשנדרש - ידע להיות קר רוח ורציני בן רגע. אדם קשוב ורגיש עם חיבור עמוק לאמנות, שידע להעריך יצירה, אהב מאוד מוזיקה וניגן בעצמו על גיטרה. בנוסף, אהב מאוד לטייל ולראות את הארץ ואת העולם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

דניס סיים משמרת לילה בתחנת שדרות כשהחלה המתקפה. בתחילה, סייע לתושבי העיר למצוא מחסה מפני הרקטות, אך אז קיבל מידע על מחבלים שפלשו לתחנת המשטרה ועל שוטרים פצועים במקום. הוא מיהר לתחנה, חבר לשלושה שוטרים נוספים ולחייל שהיה בחופשה, ויחד נכנסו לתחנה כדי להציל את השוטרים שבתוכה ולטהר את המקום ממחבלים.

עם הכניסה לתחנה נזרקו לעברם רימונים. דניס זינק על השוטרת שהייתה לידו, הדף אותה הצידה והגן עליה בגופו. החמישה לא נפגעו, המשיכו להתקדם לתוך התחנה ולחתור למגע עם המחבלים תחת אש בלתי פוסקת. דניס לחם באומץ, בנחישות ובחירוף נפש, עד שנפל בקרב.

רב-סמל בכיר דניס בלנקי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן ארבעים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באופקים. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-נגד.

על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "החיוך שלך יחמם אותנו לנצח".

הבת נסטיה ספדה לו: "אבא, בעל, בן, אח - כל אלה יחד לא יכולים לתאר את גודל האבדה. המשפחה הייתה כל חייו והוא היה כל חיינו. כל מי שהכיר אותו ידע כמה מיוחד הוא היה. אדם ישר, אחראי, כזה שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. רוב הזמן הוא היה מלא בחיים, שמח ואופטימי. הוא היה נבון להפליא וידע איך לגשת לכל אחד. גם לאדם הכי סגור וקשה, ידע איך לגרום להרגיש בנוח, לרכך, להמיס את הקרח עם אש החיים הבוערת שלו. נתגעגע אליו לעולם, לחום שלו, לביטחון שהיה מעניק לנו ולכל סביבתו, להומור האבהי, לרכות ולרגישות שלא פחד להראות. הוא מת כגיבור, כולם אומרים לנו זאת, אבל אנחנו יודעים שהוא תמיד היה גיבור. תמיד עשה את עבודתו ברצינות ובקור רוח ותמיד היה האדם האמיץ ביותר שהכרנו. אנחנו ההמשך שלך אבא, נזכור אותך תמיד, נישא אותך בידינו, בליבנו... אתה תעבור מדור לדור ולעולם לא תישכח".

בתו, פולינה, אמרה: "אני מרגישה את אבא כל הזמן. בשבוע שזה קרה, אז אני חלמתי שהוא כזה בא אלינו ומחבק אותנו, ואומר לנו שכל זה היה פשוט מבצע, ושהוא היה צריך לעשות את עצמו מת, ושהוא בעצם לא מת. והוא חיבק אותנו בחלום, וזה היה ממש ממש מרגש. אני מחזיקה את החיבוק הזה איתי".

"דניס בלנקי, שנים ארוכות שירת במחוז ש"י (מחוז יהודה ושומרון של המשטרה) ושנים ארוכות היה חלק בלתי נפרד מנבחרת הקליעה שלנו", כתב מיכאל. "דניס גם היה זה שבזכותו נולד 'המשפט של הנבחרת'. פעם, דניס הגיע למפגש כשהוא נראה נסער ועצבני. כאשר שאלנו אותו מה קרה, הסביר שהייתה איזושהי תקלה עם קבלת שירות מאיזושהי חברה והוסיף: 'עכשיו אני אתקשר ואצעק עליהם'.

"התקשר, הרבה זמן חיכה לתשובה וכאשר סופסוף ענו לו, דיבר בצורה כל כך רגועה, נחמדה ומנומסת שכל חברי הנבחרת הסתכלו אחד על השני והתחילו לצחוק, כי זה כל כך לא היה מתאים להצהרה שלו 'לצעוק עליהם', ומצד שני כל כך היה מתאים לדניס. מאז כאשר יש מקום לנזוף במישהו מהקבוצה, אומרים לו: 'תיזהר או שדניס יצעק עליך'... המשפט הזה נשאר איתנו ויישאר איתנו כי הסיטואציה שבה הוא נאמר לראשונה מתארת את דניס הכי טוב: אדם אמיץ וחזק עם לב ענק, לב אוהב ופתוח".

"דניס הגיבור", כתבה קרן, "אם הייתי צריכה לבחור במישהו לצאת איתו לקרב, אתה היית ראשון. לוחם וצלף מספר אחת, פועל במצבי לחץ תחת שיקול דעת וקור רוח. היית אדם צנוע, שקט וטוב לב, בעל ערכים וכיבוד הזולת. היה לי ברור שבאותו בוקר תפרוץ בין הראשונים ללא היסוס ותילחם. מלאת כאב, אזכור תמיד!"

"היית לי מפקד נערץ, תמיד אזכור אותך", כתב אורי. "אדם שכולו נתינה וערכים, איש משכמו ומעלה, ציוני, תמיד עם חיוך".

הזמר הראל מויאל, ששירת עם דניס ביס"מ, ספד לו: "הוא היה בחור גדול עם לב ענק, היה נכנס לחדר ומחייך ומאיר את החדר. הוא היה לוחם אמיתי, לב של אריה". במסגרת הפרויקט "שיר באהבה" של ערוץ קשת 12, הקדיש מויאל את שירו "דון חואן" לזכרו של דניס.

בספר "יום אחד באוקטובר", המתאר את קורותיהם של ארבעים גיבורים בעשרים וארבע השעות הראשונות למתקפה, נכלל גם סיפורו של דניס, כפי שסיפרה אותו בתו, פולינה.

דניס מונצח באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש.

עמודים לזכרו נפתחו באתר עיריית אופקים, באתר remember.bio ובאתר memoriz.plus, ובהם סיפורים ותמונות מתחנות חייו השונות.